יום שני, 25 באוגוסט 2014

רעידת אדמה!

ביום ראשון בשעה 3:20 בבוקר קיבלתי קריאת השכמה מהטבע. מצאתי את עצמי במיטה, ער בשעה מוקדמת מהרגיל, ורועד. "מוזר", חשבתי לעצמי, "אני לא מרעיד את המיטה", ואז הבנתי שכל הבית רועד. קמתי, נעמדתי מתחת לאחד המשקופים, ונעצתי מבט חשדני בציור קנבס גדול במיוחד שהיה תלוי מאחד הקירות ואיים ליפול. האיום לא התממש - למעשה שום דבר לא נפל, והרעידה הפסיקה אחרי כמה שניות.

חזרתי לישון, כי לכל הרוחות, 3:20 בבוקר, אי אפשר לבחור שעה נורמלית לרעידת אדמה?

מאוחר יותר התעוררתי וביררתי מה הנזק. מסתבר שחוויתי רעידת אדמה בעוצמה 6.4, החזקה ביותר שנרשמה במדינת קליפורניה ב-25 השנים האחרונות, שמרכזה בעמק נאפא המפורסם בשל תעשיית היין שלו, לא הרחק מהעיר עצמה. בעיר כמעט שלא נרשם נזק אבל בנאפא היה לאנשים פחות מזל.




לסן פרנסיסקו בפרט ולקליפורניה בכלל יש היסטוריה מעניינת של רעידות אדמה. קליפורניה היא ביתו של שבר סן אנדראס המפורסם, שאחראי ליצירת מפרץ סן פרנסיסקו וה-Golden Gate, וגם לגבעות האופייניות לעיר. השבר מככב במיצג חוויתי במיוחד במוזיאון המדע California Academy of Science, שם המבקרים יכולים בין היתר לעמוד בתוך מתקן המדמה בית אמיתי ולחוות את רעידת האדמה הגדולה של 1989 ואת רעידת האדמה העוד יותר גדולה של 1906.

ב-1989, כאמור, הייתה רעידת האדמה הגדולה ביותר מאז מאה שנים. הרעידה, בעוצמה 6.9, החלה באזור סנטה קרוז וזרעה הרס וחורבן בכל אזור South Bay ובערים סן פרנסיסקו ואוקלנד בפרק קצר של 15 שניות בלבד. התושבים הותיקים זוכרים את הנזק הרב שנגרם לבתים בעיר שבנויים על שיפועי גבעות, את קריסת ה-Embarcadero Highway והתמוטטות מוחלטת של מקטע של ה-Bay Bridge המפורסם.



האוטוסטרדה לא נבנתה מחדש - וטוב שכך, כי היא מכוערת ממש, והתושבים שנזכרו כמה יפה היה האזור לפני בניית האוטוסטרדה מחו כנגד שיקומה. את השאר בנו מחדש, וכיום מבקרים יכולים לנסוע על ה-Bay Bridge החדש שהוא אחד הגשרים היפים ביותר בעולם.

אבל הרעידה הגדולה באמת הכתה ב-1906, בעוצמה אדירה של 7.8 ולמשך דקה שלמה.


הנזק היה בלתי נתפס. בתים התמוטטו זה על זה כמו קוביות דומינו, אוניות במעגן נטו הצידה עד שנפלו על המזח ומחצו אותו תחת משקלן העצום, וצינורות גז נפערו וגרמו לשריפות מפלצתיות. כוחות צבא חברו לכוחות ההצלה האזרחיים וניסו לבלום את האש, וכשכל המאמצים נכשלו חיל ההנדסה נאלץ לפוצץ בתים לאורך בלוקים שלמים כדי ליצור גלים של הריסות שיבלמו את התפשטות השריפה. בשוך הקרבות מול הטבע נמצא כי מניין ההרוגים מהרעידה עצמה ומהנזק שבא אחריה הוא למעלה מ-3,000 איש.





אז מה עושים כדי להתכונן לרעידה הגדולה הבאה? קודם כל, מ-1906 ועד היום חלה התקדמות רבה בטכנולוגיית הבניין ושיטות להקמה של תשתיות. למדנו את מה שאפשר היה ללמוד וכיום הבניה בקליפורניה מוכנה להתמודד עם איתני הטבע. המוכנות לא נגמרת בבטון ובצינורות גז, וזו גם אחריות של התושבים לדעת מה לעשות ולאן ללכת כשיש רעידת אדמה, וגם לוודא שתמונות וחפצים אחרים תלויים היטב וצמודים לקיר כך שלא יפלו ברעידה.

אני בעיקר שמח שאני חי בעידן המודרני ולא ב-1906, ומקווה שבפעם הבאה הטבע יחכה לשעה נורמלית, נגיד תשע בבוקר, לפני שיחליט להעיר אותי משנת היופי שלי.

יום שני, 18 באוגוסט 2014

שי עושה את הוואי (בערך)

כשקפטן ג'יימס קוק, מגלה הארצות הנודע, הגיע בשנת 1778 בספינת המפרשים האדירה שלו לחופי האיים של הוואי, הוא נדהם לגלות את הילידים המקומיים חותרים בסירות קנו קטנות ומשיגים את הספינה שלו גם בתנאים של מפרש מלא ורוח גבית. בני הוואי המקומיים, כך כתב הקפטן ביומן הספינה, התגלו כענקים שגובהם עומד על 190 ס"מ לפחות. בנוסף הם פיתחו טכניקה לבניית סירות קנו לשישה אנשים, ששומרות על היציבות שלהן גם בים הפתוח בעזרת מצוף שמותקן לצד הסירה ומונע את התהפכותה במים. כך שישה חותרים עצומים יכולים לעבוד בסינכרון מושלם ולהשאיר כל ספינת מפרשים מאחוריהם.

אחר כך קפטן קוק ניסה לשעבד את הילידים ולבסוף להרוג את כולם, קודם כל באמצעות החרב ואחר כך (בלי כוונה) בעזרת חיידקים שהוא וצוותו נשאו מאירופה לחופי הוואי, חיידקים שהמקומיים לא הסתגלו אליהם. כך נפלו הענקים האדירים של הוואי למה שנחשב כיום כמחלות ילדות מבויתות כמו השעלת הנפוצה.

קפטן קוק ייזכר בדפי ההיסטוריה בעיקר בזכות תרומתו לחקר מדעי הטבע והקרטוגרפיה, ובסירות של ילידי הוואי נעשה שימוש עד היום, והן נקראות outrigger (אאוט-ריגר) על שם המצוף שמורכב לצד הסירה.

עד כאן השיעור בהיסטוריה.

יצאתי עם הצוות שלי (פרויקט Google Fit) למסע חתירה במים הבוגדניים של עמק הסיליקון. היום התחיל ברכיבה על אופניים מהמשרד לחוף של Redwood City, סה"כ 20 ק"מ במשך שעה ומשהו (כולל התברברות קצרה אחרי שהסתבר שהמוביל של הקבוצה מנווט לפי תחושה ולא ממש הסתכל על המפה לפני שיצאנו, קטעים). אחר כך פגשנו את המדריך שלנו, שלבש חולצה של מועדון Crossfit בהוואי והיה בתיאור כללי אדם עצום-מימדים, והכרנו את הסירות ואת שיטת החתירה.

משם זה נראה בערך כך -


לפחות בדמיון שלנו. במציאות זה נראה יותר כך.
אפשר לראות אותי ב-1:25. אני עם גופיה ומשקפי שמש ולכן אני נראה מגניב.

היה ממש כיף, ומומלץ לכל חובבי הכושר (האמריקאים קוראים לזה full body workout).

אחר כך הלכנו למסעדה מקסיקנית, שזה קטע כזה של קליפורניה משום מה, וראינו את הסרט לוסי, שהוא סרט מטומטם ברמות יוצאות דופן. אחלה יום.


יום שישי, 18 ביולי 2014

אוכל גורמה, בייסבול וביקור קצר בכלא

בסופ"ש האחרון הלכתי לכלא.

אבל לפני כן, ההורים הגיעו לביקור שני בקליפורניה מאז שעברתי לחיות בנכר. הם באו לסופ"ש קצר, שלאחריו הם טסו לקנקון במקסיקו למלון הכל-כלול מפואר, ובקרוב הם ישובו לביקור יותר ממצה בסן פרנסיסקו והסביבה. אז כדי להנעים עליהם את הסופ"ש לקחתי אותם לגריל יפני, למשחק בייסבול, למסעדת גרי דאנקו ולכלא. איזה בן נהדר אני! הלוואי עליכם שהיה לכם בן כזה, תאמינו לי.
אז לפי הסדר -

תופעה חדשה ומגניבה בסן פרנסיסקו היא מסעדות Shabu Bar בסגנון גריל יפני. הרעיון הוא שמקבלים צלחת עמוסה לעייפה בפרוסות דקות של בשר Kobe beef, עוד צלחת מפוצצת בירקות שורש למיניהם וסיר גדול מלא במים. במרכז השולחן עומדת פלטה חמה, והסועדים, במקום להזמין אוכל, לחכות למנה ולאכול, מבשלים לעצמם את האוכל.




התוצאה היא טעימה, משביעה וגם מעניינת!
אגב, Shabu זו אונומתופיאה ביפנית. אתם זוכרים שהמורה ללשון לימדה אתכם שמילים שנשמעות כמו מה שהן מתארות, כמו "בקבוק" ו"אש", הן אונומתופיאה? אז Shabu, לפחות ליפנים, נשמע כמו הקול שמשמיעים מים מבעבעים. שאבו... שאבווו... לא עובד על ישראלים כנראה.

למחרת הלכנו לראות משחק בייסבול באיצטדיון AT&T Park היפהפה שנמצא במרחק בלוק אחד בלבד מהדירה שלי.




זה היה משחק הבייסבול הראשון שלי, וגם של ההורים. המשחק נערך בין ה-San Francisco Giants המקומיים לבין, נו, למי אכפת. נראה לי קבוצה כלשהי מאריזונה.

בקצרה, הנה מה שאתם צריכים לדעת על בייסבול:
  1. תכלס זה די משעמם.
  2. יחסית לספורט זה לא אתלטי במיוחד.
  3. למרות #1 ו-#2, המשחק גרר אחריו יותר אהבת אוהדים ומסורות מאשר כל ליגת ספורט אחרת בעולם, ממה שיצא לי לראות.
  4. נקניקיות בלחמניה עם קטשופ חרדל חלפיניו ובייקון הן, כרגיל, חלק אינטגרלי מחוויית הספורט האמריקאית. אני לא ויתרתי על התענוג.
  5. אתם עדיין כאן? אוקיי. נא לקרוא את סעיף מספר 1 שוב.
  6. למרות השעמום הרב של המשחק, שמוגבר אף יותר ע"י העובדה שהוא אורך בין 3 ל-4 שעות, נראה שכולם ממש נהנים. האמת שגם אני נהניתי.
כרגיל קבוצת הבית הפסידה. למה כרגיל? כי עד היום הלכתי למשחק פוטבול, משחק כדורסל ב-NBA ומשחק בייסבול, ותמיד קבוצת הבית הפסידה. וזה למרות שבמשחק הקודם שלהם ובמשחק שאחריו הם דווקא ניצחו. הפעם סן פרנסיסקו הפסידה 2-0, ולמחרת במשחק שנערך מול אותה קבוצה בדיוק (הסידור של ליגת הבייסבול קצת מוזר) הם ניצחו 8-4 עם שני grand slams. בבייסבול grand slam נחשב למהלך הכי מרגש שיש, וזה כשהחובט חובט בכדור כך שהוא יוצא מהמגרש ואז זוכה לרוץ הקפה שלמה (home run), שזה בפני עצמו אירוע נדיר, אבל ב-grand slam צריכים להיות גם רצים בבסיס הראשון השני והשלישי, מה שאומר ש... מה שאומר שנרדמתם משעמום. בכל מקרה, זה בייסבול.
אבל הנקניקיה הייתה על הכיפאק.

אגב אוכל, בערב הלכנו לאכול במסעדת גרי דאנקו המפורסמת ליד החוף הצפוני של סן פרנסיסקו. גרי דאנקו היא מסעדה מד-הי-מה. זו כבר הפעם השניה שאני אוכל שם ואני לא יכול לחכות לפעם השלישית. הארוחה מורכבת מחמש מנות, כוללת wine pairing ופלטת גבינות אקזוטיות ומסתיימת לקול תרועה של מתקפת קינוחים חסרת פשרות. כדי שתזכרו אותם גם בבוקר שלמחרת, המלצר המדהים שלכם יתן לכם קינוח לקחת הביתה לארוחת הבוקר. פשוט תענוג.



למחרת עשינו את כל הדרך מהפסגה הקולינרית של העולם אל התחתית של התחתית, והפלגנו לאי אלקטרז.


באי אלקטרז תוכלו לבקר במבני בית הכלא הנטוש, שהיה ביתם של כמה מהאסירים המסוכנים ביותר שמדינת ארה"ב ידעה. שיא הביקור הוא בסיור במבנה בית הסוהר עצמו, שם אפשר לראות את התאים ולחזות בממצאים מקוריים מאירועים מיוחדים ממהלך ההיסטוריה של אלקטרז, כולל ניסיון בריחה שבו נהרגו שומרים ואסירים וניסיון בריחה נוסף שמזכיר את הסרט "חומות של תקווה".
אגב, בימים אלה אני צופה בעונה השניה של סדרת הכלא המעולה Orange is The New Black, כך שבין אלקטרז והסדרה הרצתי מלא בדיחות כלא בסופ"ש הזה. היו קטעים.


אז לא כולל שון קונרי בסרט "הפריצה לאלקטרז", כמה אנשים ברחו מהכלא? תלוי איך אתם מגדירים ברחו. לטובת מי שמתכוון לבקר במקום אני לא אפרסם ספוילרים לסיפור של אלקטרז, וגם לא ל-Orange is The New Black. צפיה מהנה!

יום שני, 7 ביולי 2014

גלשני אוויר באמצע שום-מקום

שלושה דברים יש בקליפורניה בשפע:

  1. טבע ומרחבים פתוחים.
  2. ספורט אקסטרים.
  3. גראס.
בסופ"ש נהניתי מלפחות שניים מהם ב-South Bay, והפעם הפעילות הייתה טיסה בגלשני רוח. נסעתי בערך שעתיים דרומה מסן פרנסיסקו עם כמה חברים ישראלים, ביניהם +Tali Gutman ו-+Misha Seltzer האגדיים, ועם עוד כמה חבר'ה אמריקאיים, שאחד מהם היה טייס חובבן והשני היה ממש נחמד והדיף ריח קל של גראס.

שממה מוחלטת וגלשני רוח

כשחשבתי על גלישת רוח, דמיינתי קפיצה מצוק ודאייה למרחקים ארוכים בחברת עופות דורסים לתוך נוף פסטורלי. מסתבר שזה אולי השיעור העשירי בגלישת רוח. בשיעור הראשון הולכים לאיזה חור תחת מלא גבעות באמצע שום מקום, דוחפים את הגלשן לראש הגבעה, רצים במורד הגבעה ומקווים לתפוס קצת רוח וגובה.

טלי מתאמנת בהנפת צירי גלשן

פייר, זה התחיל קצת מעאפן. בשלוש-ארבע גלישות הראשונות לא היה לי שמץ של מושג מה אני עושה. כל הקונספט של תמרון עם הרוח כנגד הגלשן והקטע הזה שהרגליים שלך פתאום עוזבות את הקרקע ואתה צריך להגיב מהר לאירועים שהאבולוציה לא הכינה אותך להתמודד איתם הוא קצת מורכב.

האמריקאי הנחמד שהריח כמו גראס מתרסק עם הגלשן

בערך בטיסה החמישית, פתאום הבנתי מה צריך לעשות ואיך העניינים עובדים והתחיל באמת להיות כיף! הצלחתי להשיג כמה פעמים גבהים ומרחקים לא רעים בכלל לשיעור ראשון והיה ממש נחמד.
ככה זה מרגיש מגוף ראשון, באדיבות מצלמת ה-GoPro שהחברים מהעבודה פירגנו לי במתנה.



האם אחזור לשיעור שני? יש מצב! הישארו עימנו.

יום שני, 30 ביוני 2014

סוסים ונהנים

לפני שבועיים הלכתי לרכב על סוס על החוף.
למה? כי אני יכול.



למי שנמצא באזור סן פרנסיסקו ורוצה לראות קצת טבע יפהפה, אני ממליץ על Sea Horse Ranch. אפשר לקחת סיורים של שעה, שעה וחצי ושעתיים (תלוי כמה יבלות אתם מוכנים שיהיו לכם על התחת אחרי הרכיבה). הסיור יוצא מהחווה, ממשיך לאורך שביל יפה ומשם יורד לחוף.
המקום נמצא ב-Half Moon Bay, שהוא בעצמו מקום נפלא ששווה להגיע אליו רק בשביל החוף. התמזל מזלי ויצא לי לראות מרחוק גם דולפינים ולווייתן שוחים בים! בהחלט דברים שלא רואים בארץ.


למי שיש קצת ניסיון ברכיבה על סוסים, המדריכים יתנו לכם חופש להתפרע אם רק תרצו. אני לקחתי לפני שנתיים כמה שיעורים, אז הרשו לי לדהור על החוף (gallop למי שמכיר את המקצבים השונים של הסוס). היה מגניב וחווייתי! מומלץ.

יום חמישי, 19 ביוני 2014

מירוץ אוטו-קרוס ומרק בצל

בסופ"ש האחרון חברי הטוב מהעבודה טום הזמין אותי לנסוע במירוץ אוטו-קרוס.
אוטו-קרוס זה בעצם החלום הרטוב של כל נער מתבגר שקיבל לראשונה לידיים את המפתחות של האוטו של ההורים, ומת לעשות איתו שמיניות ופניות חדות. אלא שהנער המתבגר הפך להייטקיסט מצליח של סיליקון ואלי והיום יש לו פנאי וכסף להשקיע ברכב ספורט מגניב ובקורסים לנהיגה מקצועית.

ככה זה נראה:


ככה זה מרגיש: וווווההההה!!!! יווווווואוווווו!!!!!!! אהההההההההההההה!!!!!! וווווווהווווו!!!
או אם להשתמש ביותר הברות, זה כמו לנסוע ברכבת הרים, רק בלי רכבת הרים, ועם מכונית במקום. מדהים.





תרשים של המסלול

אוטו-קרוס זה ספורט מוטורי כמו מירוצי מכוניות, אלא שבמקום להתחרות על מי מגיע ראשון, כל אחד עושה את המסלול באופן עצמאי ומתחרים על מי סיים הכי מהר. המסלול עצמו בנוי פחות על מהירות וכוח סוס ובעיקר על רמה גבוהה של שליטה ברכב, מה שאומר פניות וטלטולים שלא היו מביישים מתקן בדיסנילנד.


מי שחבר במועדון של הילדים המגניבים יכול להגיע עם רכב ספורט ולקרוע את המסלול. מי שלא, יכול לעמוד ליד נקודת הזינוק ולבקש יפה מהנהגים לתת לו לשבת במושב הנוסע. כולם מאוד נחמדים ותמיד מסכימים לקחת נוסע, ואפילו מספרים לך על עצמם ועל הרכב שלהם.
הנסיעה הכי מגניבה הייתה דווקא, לא תאמינו, עם אישה בת 79 שנוהגת בלוטוס. יש לה נכדים ונינים אבל היא לא מפסיקה לנהוג באוטו-קרוס, והיא אפילו הצליחה להשיג את אחד הזמנים הכי טובים. כל הכבוד!


הנהגת הכי מבוגרת על המסלול, רכב מספר 79
(היא מעדכנת את המספר כל שנה)


אגב, האירוע התקיים במגרש חניה גדול של שדה תעופה קטן שסגור בסופ"ש. היה שם מספיק מקום לאוטו-קרוס, למירוץ קרטינג שהתקיים במגרש הסמוך ולשדה נחיתה למצנחי רחיפה. החבר'ה פה יודעים לעשות כיף.


אחרי בוקר שלם של נסיעות במהירות הקול וריח של צמיגים שרופים החלטתי ללכת להירגע בעיירה הסמוכה Carmel. טום, שהזמין אותי לאוטו-קרוס, גם פינק אותי בקופון לטעימות יין (איזה גב-גבר), אז הלכתי לטעום.

כרמל היא עיירת נופש במלוא מובן המילה. המקום נמצא כשעתיים נסיעה דרומית לסן פרנסיסקו, ומלא בתיירות יוקרה מכל העולם. הרחובות מרוצפים בחנויות בוטיק יקרות שמפוצצות בבגדי מעצבים, תיקים, נעליים, תכשיטים, שטיחים פרסיים, מברשות ענק, רהיטי יוקרה (מי נוסע לחופשה וקונה ארמואר צרפתי בגובה 3 מטרים?) ועוד המון דברים שאתם לא צריכים אבל תקנו בכל זאת אם אתם מיליונרים.
כמו כן מתרחש במקום נס - הרחובות נקיים ללא רבב אבל אין בכל העיירה אפילו פח אשפה אחד. לא ברור איך זה קורה.





לכרמל יש את אחד היופים היפים בקליפורניה, בדוק.



אני לא קניתי שטיח פרסי, ונכנסתי לחנויות הבוטיק (אגב, בוטיק בצרפתית זה "איך המקום הזה נשאר פתוח, תסבירו לי, איך") רק כדי לגחך, אבל כן ישבתי במסעדה צרפתית חמודה והזמנתי מרק בצל ו-Shepherd's Pie.


בתיאבון!

יום חמישי, 12 ביוני 2014

התנדבות בבית חולים לכלבי ים

השבוע שטפתי קקי מכלובים של כלבי ים.
אבל תרשו לי להתחיל מההתחלה.

זה כלב ים -


הוא יונק, הוא אוכל דגים, הוא תינוק אבל שוקל כמו ילד בכיתה ד' והוא פשוט מקסים.
אוקיי, עוד קצת אחורה.

פעם בשנה גוגל מקדישה שבוע להתנדבות. עובדים יכולים לעזור לכל מיני ארגונים בכל מיני תפקידים, מזוג ידיים נוספות ועד לעבודה מקצועית בתחום עבור ארגון ללא מטרות רווח. אפשר לעזור למיין תרומות בבית תמחוי, לעשות תיקונים במתנ"סים, להעביר שיעורים לילדים בבתי ספר, לעזור לגברים ונשים ממשפחות מחוסרות יכולת לכתוב קו"ח, לכתוב אפליקציית מובייל לניהול משמרות עבור ארגון מתנדבים ועוד כל מיני.

אחת הפעילויות שנרשמתי אליהן הייתה התנדבות בבית החולים ליונקי ים במחוז מארין, מצפון לסן פרנסיסקו. בית החולים מטפל בכלבי ים ובאריות ים שנפגעו מזיהום וממפגעים אחרים ונמצאו על החוף במצב קריטי. הם מקבלים דיווחים מאזרחים, מקפיצים צוות כדי לבדוק מה המצב של החיה ואם החיה זקוקה לעזרה הם לוקחים אותה לשיקום עד שתוכל לחזור לטבע.


המקום מתפקד ממש כמו בית חולים מלא, עם ניתוחים מסוגים שונים (מעקפים, פלסטיקה, כל מה שהחיות צריכות), עם מעבדת מחקר ועם מטבח שמעבד כמויות תעשייתיות של דגים כל יום. המחקר שמתבצע במקום עוזר להציל גם חיים של בני אדם, כי בעלי החיים נפגעים מזיהום שמשפיע גם על מקורות דיג ומזהיר אותנו מראש מהתפשטות של רעלים.




מרבית העבודה במקום דורשת ניסיון והכשרה, בעיקר עבודת המעבדה וטיפולים רפואיים, אבל יש המון תפקידים שאפשר ללמוד בשתי דקות כך שכל אחד יכול להושיט עזרה בצורה מיידית.
ההתנדבות במקום הייתה תענוג אמיתי. אני כבר מתכנן לחזור למקום בסופ"ש פנוי עם קבוצה של חברים מסן פרנסיסקו. למי שמעוניין, חפשו Marine Mammal Center.

יום חמישי, 22 במאי 2014

מירוץ Bay to Breakers: גן חיות לבני אדם

בסופ"ש האחרון השתתפתי במירוץ Bay to Breakers.


הקונספט הבסיסי פשוט - למה שלא נעשה מירוץ עירוני מהצד המזרחי של העיר (ה-bay) לחוף המערבי (המכונה breakers על שם גלי האוקיינוס שנשברים על החוף). אבל העיר הזאת משוגעת לחלוטין, ולכן מתקיימים בפועל שני "מירוצים": מסלול ריצה באורך 12 ק"מ -


ותהלוכה עצומה של אנשים בתחפושות שהולכים באותו המסלול דרך כל העיר -


יש גם כאלה שמשלבים בין הריצה לתחפושות -


אני החלטתי להצטרף למחופשים, כי לרוץ אפשר בכל יום אבל להתחפש אפשר רק פעמיים בשנה. בתמונה אני מחופש לדמות מהמשחק Mass Effect, ביחד עם +Adrian Ledda שהתחפש לדמות מהמשחק Assassin's Creed. ביחד השתתפנו ב-Bay to Breakers, שאם מרתון תל-אביב ותהלוכת פורים היו מתחתנים ועושים ילד אז הוא היה נראה בערך ככה.


ללכת 12 ק"מ בתחפושת הזאת היה ממש לא קל אבל לגמרי שווה את זה! אני בהחלט אחזור לכאן בשנה הבאה.
לסיום תוכלו ליהנות מעוד תמונות מעולות מהאירוע, באדיבות הצלם המדופלם +Nadav Sherman. תודה שרמן! אתה יקיר הבלוג.